שלו וקסלר, בשנת 2016 סיום של קורס הכשרת מדריכי כושר מכון וינגייט ומאז במסע שכלל מספר שנים של "גם וגם". גם מדריך כושר, וגם עובד בסתם עבודה. קם מוקדם להעביר אימון בסטודיו, רץ לעבודה שממנה אני מתפרנס, יוצא מוקדם או כדי לעשות משמרת בהולמס פלייס או כדי להגיע לאימונים האישיים.. אפילו פתחתי קבוצה ביישוב שבו אני גר והיה לי ממש כיף איתה, רק שעד היום אין לי מושג מי שילם, כמה ומתי… לא היו לי חיים.

כשנמאס לי לחיות ככה החלטתי – אני עוזב את העבודה הבטוחה והיציבה, ופותח מקום משלי, ואז מתחיל הגיהנום האמיתי. אם עד אז חשבתי שלהתפרנס ממה שאני אוהב שווה חוסר חיים, באותה נקודה אני נכנס לסחרור כזה שהקרקע פשוט צונחת לי מתחת לרגליים

מסתבר, שזה ממש לא מספיק שאני מדריך מעולה, אנשים אוהבים אותי, ויהיו מוכנים לבוא בשבילי. אני לא יודע כלום על ניהול של עסק. 

עברתי לחצים, טעויות פטאליות, בור כלכלי, ירידה בבריאות ובכושר, חוסר זמן לתחביבים, חוסר זמן עם המשפחה, ובכלל שכחתי מה זה חברים.

לאורך הדרך הקמתי חברות, לקחתי הלוואות, הקמתי שותפויות, פירקתי שותפויות, הכנסתי משקיעים, הוצאתי משקיעים, חתמתי על חוזים, ניהלתי משאים ומתנים מורכבים וקשים, גייסתי והכשרתי עובדים, פיטרתי עובדים, ניהלתי והתנהלתי מול ספקי שיווק, סוכנויות פרסום, אנשי מכירות, מוקדי מכירות, רואי חשבון, סוכני ביטוח, עורכי דין ועוד ועוד 

לבסוף – העסק הצליח. וכדי לצאת מהבור הכלכלי שנבע מכל הטעויות של תחילת הדרך – מכרתי אותו. לאחר מכן הקמתי יחד עם שותפים עוד רשת של חוגי ילדים, שהיום מונה חמישה סניפים, והיד עוד נטויה. בנוסף אני נותן שירותי ניהול לעסק של הדרכת קבוצות בפארק ולשני מתחמי חוגים פרטיים (אחד בארץ ואחד באתונה) ומייעץ למרכז חוגים קהילתי באחת הרשויות הגדולות בארץ.

אני פה – כדי לחסוך למדריכים טובים שרוצים להרוויח טוב ממה שהם אוהבים את כל הסבל שעברתי בתחילת הדרך, כדי שהם יוכלו לעשות את זה כמו שצריך מההתחלה, בצורה בטוחה ומסודרת.